הבלוגר האובססיבי

ב – 7 דצמבר 2000, טוני אורטגה עשה כתבה בשביל הNEW TIMES LA בשם סקס, מרגלים ווידאוטייפ“. שם הוא ניסה להכפיש מומחים בנושא של MK-ULTRA (שם קוד למחקר סודי של ה-CIA שנערך בניגוד לחוק וכלל ניסויים בבני אדם). אחד הקוראים של העיתון כתב ואמר:

מלבד חוסר האובייקטיביות של טוני אורטגה, הסיפור שלו על הMK-ULTRA הוא לא מדויק ומטעה.” לאחר מכן הוא כתב באופן מפורט לגבי הדרך שטוני אורטגה טעה ושטוני עשה כתבה על נושא שלא ידוע לו דבר עליו.

זוהי רק דוגמה אחת למחלוקת שנוצרה על ידי טוני אורטגה כדי ליצור בלבול ציבורי. זוהי טקטיקה שהוא השתמש בה מאז היום הראשון שהוא העז לקרוא לעצמו עיתונאי. סגנון הכתיבה שלו מוקדש כולו להכפשה של אנשים וארגונים, והמטרה שלו היא בניית מוניטין רע נגד נושאים ממוקדים. אורטגה בוחר בקפדנות נושאים לכתוב עליהם שבהם הוא מראה את הצד השלילי ביותר של אנשים או ארגונים. הוא מייצג את עצמו כ מקור חדשות עצמאי“, ונותן לקוראים שלו תחושה שקרית שהבלוג שלו מאוזן ולא נכנס לתוך אי הסכמות ומאבקים“, ומציעה סיפורים שהוא טוען שה-“ביג מדיהמפחדים מלפרסמם. למען האמת, הוא תעמולן אובססיבי וקנאי.

אם אתה לא חושב שהמלחמה של אורטגה נגד סיינטולוגיה נופלת תחת הקטגוריה של אובססיה לא בריאה‘, אז שקול מדוע ה-“ביג מדיהלא מעוניינים בבלוגים של אורטגה. הוא אינו מסוגל לכתוב יצירה רציונלית ולא משוחדת.

Print Friendly, PDF & Email

Comments are closed.